טבריה, מהערים הקדושות ליהדות ובה חיו התנאים, כותבי המשנה, האמוראים,
כותבי הגמרא וגם יהודים מתקופות מאוחרות יותר. במקום קיים ריכוז נדיר
של קברי צדיקים מהמעלה הראשונה והיא מהווה מוקד עליה לרגל מכל קצוות
תבל.
במעלת הצדיקים החשובים בארץ ישראל ובטבריה נמצא קבר רבי מאיר בעל הנס -
גדול התנאים בדור הרביעי, תלמידו החשוב
ביותר של רבי עקיבא אשר נטל חלק חשוב בסידור המשנה. מדי שנה בי"ד באייר מתקיימת הילולה לזכרו.
על שם ר' מאיר בעל הנס הנהיגו לקבוע קופות בבתי ישראל בכל
המדינות, והכסף הנאסף נשלח לארץ ישראל לצורך החלוקה. המנהג
הזה התחיל בתחלת המאה הי"ט, בראשונה היו נודבים נרות או מעות
בשביל נרות לנשמת רמבה"ן, כדי להנצל מסכנה, כפי שמובא בשם
הבעש"ט בספר כתר תורה (ח"ב דף נ"ב ע"ב):
ניתן לראות את הציון הקדוש
24 שעות ביממה בסלקום
.
"אם אדם בסכנה וצריך לנס אזי יתן ח"י גדולים לנרות
בשביל נשמת רמבה"ן, ויאמר בפה מלא: אני מנדר אותן ח"י
גדולים לנרות בשביל נשמת רמבה"ן "אלהא דמאיר ענני" שלוש
פעמים, ובכן יהי רצון מלפניך ה' או"א, כשם ששמעת את תפילת
עבדך מאיר ועשית לו נסים ונפלאות, כן תעשה עמדי ועם כל
ישראל הצריכים לנסים נסתרות וגלוים אמן כי"ר",
המקור הראשון למנהג זה נמצא במדרש תלפיות (ענף אבדה
ומציאה) וז"ל:
"קבלתי: מי שמאבד איזה דבר, אם ינדור למאור: "אם אני
מוצא אותה אני נודר סך מעות שמן למאור לנשמתו של רבי מאיר"
- מיד מוציא האבדה וכו'.
כנראה נשתרבב המנהג הזה באופנים שונים, עד שהתפתחו הקופות
לצורך ה"חלוקה" על שם רמבה"ן.
הסגולה למצוא אבדה נוסדה באמת על שם התנא
רבי מאיר, מפני שגם הוא מצא את אחות אשתו ע"י אמירת "אלהא
דמאיר ענני", ואח"כ נשתלשלה הסגולה לכל סכנה, ונדבו נרות
לבית הכנסת לנשמתו, כמו שנהגו לנדב נרות לנשמות המתים ביום
היאהרצייט וערב יום הכיפורים.
אולם במשך הזמן מצאו שר' מאיר אחד המכונה "בעל הנס" נקבר
בארץ ישראל, ותלו בו הנדבות המיוחדות לתמיכת עניי ארץ ישראל
בשם "קופות רמבה"ן" לצורך ה"חלוקה".
המסורת מלמדת כי תפילה באמצעות ר' מאיר בעל הנס הינה סגולה
בדוקה לרפואה, לעקרות וכו'.
